המשרד להגנת הסביבה

הקול של התושבים שדיווחו למשרד להגנת הסביבה

תושבי חלק דרומי של יבנה התחילו לזרום למוקד המשרד במרץ 2023 עם תלונות על “ריח כימי” חזק שנשא הרוח דרומה‑מערבית. למרות שהכונן של המשרד והאחראי על איכות הסביבה של עיריית יבנה הגיעו לשטח, לא נצפתה בעיה חריגה והטיפול בדיווח נסגר – אך הפניות המשיכו להצטבר, מה שמעיד על תחושה שהבעיה נשארת בלתי פתורה אצל המגיבים. 【10†L42-L49】

ב‑2026 תושבי נאות שמיר ביבנה דיווחו על ריחות קשים, צריבת עיניים וקושי בנשימה, והצביעו על כך שהמקור הוא תקלה משמעותית במערכת הטיפול הביולוגי של מכון הטיהור באשדוד. המשרד הדגיש את דחיפות ההתערבות, דרש עדכונים קבועים מהמפעילים וחקירה מקצועית של הסיבות למפגע, מה שמראה שהציבור מצפה למענה מיידי, שקוף ומקיף. 【11†L8-L14】【11†L21-L30】

במקביל, תושבים שזיהו ריחות “כימיים” מהחברה טלאור‑כראדי (חברת פינוי פסולת) טענו שהריח מגיע משפכים שהונחו באיזור תעשייה צפונית באשדוד, ושנעשה שחרור של גזים מזיקים. הם מדגישים את חוסר האמון בתגובות הראשוניות של המשרד ובכך שהמקור נחשף רק אחרי חודשים של תלונות מתמשכות, וכן את הצורך בחיזוק הפיקוח והקפדה על דיווחים שוטפים. (מידע נלקח מדיווחי העיתונות על תלונות הקשורות לחברה).

המסקנה ללקוח:
הלקוחות של המשרד – תושבים פרטיים – מתארים חוויות של ריחות קבועים, תסמיני בריאות והרגשה שהרשויות אינן מגיבות במידיות. הם דורשים חקירה מקיפה, עדכונים שוטפים ופעולה מהירה למניעת חזרות. עבור כל חברה המעורבת – בין אם מטעם פינוי פסולת ובין אם תפעול של מתקני טיפול – יש להציג תכנית פעולה ברורה, לתקשר באופן שקוף עם הציבור ולוודא שהמשרד מקבל דיווחים מדויקים בזמן אמת.

במהלך החודשים האחרונים מצא המשרד להגנת הסביבה (מ״ה) עצמו במרכז סערה ציבורית רחבה, כאשר סדרת אירועים וחשיפות העלתה שאלות קשות לגבי יעילותו, שקיפותו והקשריו הפוליטיים. ראש המשרד, עידית סילמן, נחשבת לדמות מרכזית במאבק על איכות האוויר והמים, אך היא גם עומדת במרכז ביקורת חריפה לאחר שמספר החלטות מדיניות נחשבות למנוגדות למטרות ההגנה על הסביבה. כך, בעוד שהמשרד מצהיר על צמצום זיהום האוויר באשדוד, הממשלה מתכננת להקים תחנת כוח נוספת באותו אזור – צעד שמעלה ספקות לגבי האיזון בין פיתוח תשתיות אנרגטיות לבין שמירה על בריאות הציבור.

הקונפליקט הפוליטי מתגלה גם במקרים של ניהול רשיונות זיהום. במאמר של "שקוף" נחשף כי היתרי הפליטה של מספר מפעלים תעשייתיים נמחקו ללא כל הסבר רשמי, והשר סילמן והמנכ"ל שלה נחשפו בחוסר תגובה לשאלות העיתונאים. במקביל, משרד ההגנה על הסביבה פרסם המלצות לציבור להתרחק מנחל חברון, בעקבות זיהום חמור שנגרם על ידי זרימת שפכים, והדגיש את הצורך במעקב מדויק יותר של איכות המים. תוצאות דיגום מים בצפון הארץ, שפורסמו במשרד, מצביעות על רמות זיהום חריגות בנחלים כמו נחלי חברון, באר שבע והבשור, מה שמחזק את הטענה שהמערכת אינה מצליחה למנוע פגיעה סביבתית משמעותית.

במקביל, המשרד נאלץ להתמודד עם תביעות פליליות נגד מפעילי אתרי פסולת פיראטיים בצפון, שהובילו למאסרים של כמה גורמים. ההחלטה נחשבת לנקודת אור במאבק נגד פעילות בלתי חוקית, אך היא גם מדגישה את הפער בין האכיפה הקפדנית של החוק לבין חוסר היכולת למנוע את ההתרחשות של זיהום במקביל. בעוד שהמשרד מציג את עצמו כמאבק בתופעות של פסולת בלתי חוקית, הוא מתמודד עם ביקורת על כך שהרשויות המקומיות והמרכזיות אינן מצליחות למנוע את ההקמת אתרי פסולת חדשים, ולעיתים אף מתעלמות מהתלונות של תושבים.

הקשר הבינלאומי של סילמן מוסיף נדבך נוסף למורכבות. במהלך שבוע רם של עצרת האו"ם בניו‑יורק, סילמן ייצגה את ישראל והציגה את ההישגים של המשרד, אך ביקורת פנימית מציינת כי ההופעה נחשבת ל"טיול שוליה" שמטרתו לקדם את הממשלה ולחזק את הקשר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. כתבות ב-Ynet וב-ynet מצביעות על כך שהנסיעה כללה פגישות עם גורמים פוליטיים ועסקיים, מה שמעלה חשש שהמשרד משמש ככלי פוליטי ולא רק ככלי רגולטורי.

הקול של האזרחים והארגונים הלא ממשלתיים מתגבר: קבוצות כמו "שקוף" ו-"זמן ישראל" קוראות לשקיפות מלאה, לבחינה עצמאית של ההחלטות ולחיזוק מנגנוני הפיקוח. במקביל, נרשמים מקרים של זיהום בריאותי – כמו איתור יתושות נגועות בקדחת מערב הנילוס במרכז ובצפון – שמצביעים על צורך דחוף במעקב סביבתי משולב ובריאותי. אם המשרד יצליח לשפר את השקיפות, להפריד את פעילותו מהשפעות פוליטיות ולחזק את האכיפה, ייתכן שהציבור יוכל לראות שינוי אמיתי; אחרת, הוא ימשיך להיתפס כגוף שמקבל החלטות מנוגדות, שמזיקות לא רק לסביבה אלא גם לאמון הציבור במוסדות השלטון.